משברי המודרנה

בהקדמה לספר ולחטיבה הראשונה כתבנו: רבים באירופה במאה ה- 19 האמינו שהמודרנה הינה תופעה חיובית ביסודה והיא תוביל את העולם כולו לקִדמה, כלומר, להתפתחות עולם טוב יותר, לעולם בו הטכנולוגיה משפרת את איכות חייו של האדם מבחינה פיזית ואילו תרבות הנאורה משפרת את איכות חייו החברתיים והפוליטיים.

ניתן אפוא לראות באמונת הקדמה של העולם בעקבות המודרנה גרסה חילונית של האמונה המשיחית הדתית.

בחטיבה זו נלמד על מספר תופעות אשר ערערו את התמיכה ברעיון הקידמה של המודרנה, או שלכל הפחות חייבו שינויים בו.

תופעות אלו התרחשו באירופה במחצית הראשונה של המאה ה 20- , והן אף שינו את המפה המדינית והפוליטית של אירופה, ובעקיפין של העולם כולו.

התופעות עליהן מדובר הן: מלחמת העולם הראשונה ותוצאותיה (פרק 7) והיווצרותם של משטרים טוטאליטריים במספר מדינות חשובות (פרק 8).

תופעות אלו מעוררות מספר שאלות לדיון:

• כיצד משתלבות תופעות אלו בעולם התרבותי, המדעי והטכנולוגי המודרני ובאמונה בקדמה אנושית?

• האם ניתן לתקן את שעוללו תופעות אלו? • מהי המסקנה העולה מאותן התופעות? חוסר התוחלת שבמודרנה ובקידמה? או חוסר אחריותם של האנשים והמנהיגים שלא הצליחו להשליט את ערכי המוסר?

• או שיש לנתק את רעיון הקידמה מהמודרנה, ולראות במודרנה תופעה, שאין לדעת לאן תוביל, ואפשר שהיא תוביל לתוצאות שונות במקומות שונים?

לסיכום: התופעות אליהן נתוודע בחטיבה זו עוררו אז – ומעוררות גם היום – שאלות מוסריות, תרבותיות, רעיוניות, דתיות ופוליטיות רבות. וכדרכם של בני אדם, לשאלות אלו הושבו תשובות רבות, שרק למקצתן נתוודע בחטיבה זו.

 1.    הערות פדגוגיות

לפני שלומדים על טיבו של משבר המודרנה יש ללבן את המושג "משבר" כתחושה פסיכולוגית ותודעתית.

האם משבר מוכיח את כישלון הדרך שנבחרה? כמו כן כדאי לדון במשבר כהזדמנות לתיקון ולשינוי. החטיבה השנייה מציפה מספר שאלות, ביניהן: במה שונים חייו של האדם בעקבות המשבר של המודרנה? במה שונים חייה של האישה? במה שונה יחס האדם לקולקטיב, למקום בו הוא גר ולשלטון לו הוא כפוף? אלו מעקרונות הנאורות נפגעו מהמשבר?

2.    הערות ערכיות

בין משברי המודרנה, צריך לתאר את זילות חיי האדם שבאה בעקבות הוויתור על הדת, ואת חסרונה של הדת כשהיה צורך בריסון המלחמות. הליברליזם הוא אתגר מעניין וניסיון לבנות מציאות אך ורק על חירות כאשר אין תוכן ממשי ומסוים לחירות הזו, ואם ישנו תוכן אין לו משקל רציונלי ומוסרי כמו הזכויות עצמן. הליברליזם לא הצליח להגדיר ערכים ברורים, שיכולים לרסן את ההפקרות ולחייב סוג של מעורבות חיובית, ופתח את השער בפני השתוללות אכזריות ואפילו רצח.

3.    מקורות להעשרה

הסבר מעמיק למשברים הגדולים דווקא בתקופת המודרנה (הרב קוק, שמונה קבצים א, רסב; אורות הקודש א עמוד צו):

"וכל הנפילה, שהעולם המתעלה בתרבותו החיצונה נופל הוא בערכו הפנימי, באה היא ממדה זו, שכל מה שהערך החיצון של התרבות הוא מתקדם, העין תופסת יותר את ההכרה החיצונה, ומוסיפה לזלזל את ההכרה הפנימית, ומתוך כך ערכו האמיתי של האדם פוחת ויורד. וגאולת העולם תלויה היא ברוממותם של ההכרות הפנימיות".

הסבר (מתוך שיעור של הרב זאב סולטנוביץ'):

וכל הנפילה, שהעולם המתעלה בתרבותו החיצונה נופל הוא בערכו הפנימי, באה היא ממידה זו, שכל מה שהערך החיצון של התרבות הוא מתקדם, העין תופסת יותר את ההכרה החיצונה, ומוסיפה לזלזל בהכרה הפנימית, ומתוך כך ערכו האמיתי של האדם פוחת ויורד.

יש כאן גם אמירה רבת משמעות, הומניסטית. מפעם לפעם, בפסגות של תרבויות משוכללות, אנחנו נעשים לפעמים שיכורי תרבות, סמויי עיניים. לפתע אנחנו לא נותנים את הדעת על השורשים הפנימיים, נדמה שהטכניקה היא העיקר, וכאילו די לנו בה. הטכניקה מסוגלת לספק את הצרכים הבסיסיים של האדם – מזון, מגורים, הגנה, רפואה. ואז ערכו האמיתי של האדם פוחת ויורד, המכונה נעשית יותר חשובה מהאדם הפרטי היחיד. זה נקרא בלשון של פתגם עתיק: הגולם שקם על יוצרו. הגולם נעשה יותר חשוב. (את זה אמרו לא מזמן על עולם המחשבים: צופים שהם יהיו מהירים יותר, צופים לפריצת דרך בתחום התבונה המלאכותית, ואז המחשב לא יעשה את מה שמזמינים ממנו, אלא יתחיל להזמין בעצמו ואנחנו נצטרך לשרת אותו). אז נשאלת השאלה: מה הערך של האדם בתוך תרבות כה טכנולוגית?

אלא שערכו האמיתי של האדם ניכר דווקא בעולמו והכרתו הפנימיים, דווקא בשאיפותיו, במבוכתו, בתחושותיו העצמיות העמוקות ביותר, שיש מה שמעבר למה שהעין תופסת והידיים מסוגלות לבצע. את זה אי אפשר להעביר בשום מכונה, זהו הערך האמיתי, העצמי של האדם. הומניזם בעצם מעמיד את האדם במרכז, הכול למענו, ולא הוא למען דברים אחרים.

גאולת העולם תלויה ברוממותן של ההכרות הפנימיות. שעבוד משמעו להפוך את המשועבד לכלי, לאמצעי, ולא לראות בו ערך עצמי ואמיתי, וגאולת העולם היא דווקא העמידה על ערכו הפנימי העצמי של האדם, שחרור האדם מן השעבוד, מן העבדות. השכבה הראשונה של השעבוד היא שעבוד מלכויות, והגאולה היא החירות מן השעבוד הזה: אין בין ימות המשיח לעולם הזה אלא שעבוד מלכויות. והגאולה נמשכת כשחרור מכל העולם כולו. הגאולה היא ההשתחררות עצמה, גם מן השעבוד לה'. העולם צריך לדעת שהוא לא עומד רק ביחס של שעבוד לבוראו. העולם נברא ברצון חופשי. כשחז"ל שואלים למה הקב"ה ברא את העולם, הם לא עונים שמטרתו לשעבד, אלא להיטיב. כלומר, היחס של העולם כבריאה, וכמובן האדם שבתוכו, עם כל הידיעה וההכרה של המוגבלות והסופיות והחלקיות, היחס לבורא צריך להיות מושתת על קרבה ואהבה ולא על שעבוד ועבדות.

עדיין יש לנו מומנט של עבדות. אנחנו אומרים בפיוט של ימים נוראים: "אם כבנים אם כעבדים", האדם ממשיך להוביל את היחס הזה ומנסה לשעבד ולהפוך את הסביבה שלו לעבד. אבל הגאולה היא ההליכה מן המצב של תודעת העבדות והשעבוד הראשונית אל הגאולה, שהיא החירות, עד שיצליח האדם להפוך אפילו  את היחס שבינו לאלוקים, מיחס של שעבוד ועבדות ליחס של אהבה וקרבה. מרידה של האדם לצורך שחרור היא התפרצות לדלת פתוחה. לא צריך למרוד בשביל זה. אין שום צורך בזה, כי האמת הפנימית העצמית היא אחרת. צריך רק להבין מה הרצון האלוקי בבריאת האדם והעולם. זוהי גאולת העולם, והיא תלויה "ברוממותן של ההכרות הפנימיות". כלומר, לא פחות ממה שמשקיע האדם מעוצמת רוחו ותבונתו בסידור החיצוני של חייו. לעתים האדם שוכח את עצמו, את עולמו הפנימי, מזלזל בהכרותיו הפנימיות, ומשליך את כל יהבו על המכונות שהוא יצר, שהן ייצרו גן עדן למענו. גן עדן שיממש את השאיפות העזות והעמוקות, המהותיות לאדם. גן עדן הוא זה שצדיקים יושבים, עטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. מה ששוכן בנפשותם, מי ששוכן בנפשותם, זהו גן עדן. התביעה הנפשית והגעגועים הנשמתיים העמוקים ביותר הם הם גן העדן.

הסידור החיצוני הוא דבר חשוב ונכבד אבל מסוכן, כי ייתכן שבמקום לשחרר את האדם הוא ישעבד אותו יותר. האדם מייצר את הסדר החיצוני כדי לשעבד, ולכן הסדר משעבד את האדם חזרה. כמו שנאמר: "מרבה נכסים מרבה דאגה" – הוא רצה נכסים כדי להפחית את הדאגה, ויצא שהנכסים משעבדים אותו, הוא צריך לדאוג גם להם. ככל שהאדם משקיע את מאמציו הרוחניים התבוניים בשכלול של התרבות החיצונה, הוא צריך להשקיע בעסק הכביר, במעמקי הכרותיו הפנימיות, להיות יותר מודע, להיות יותר עסוק בזה, יותר קשוב לזה, רגיש לזה, כלפי עצמו והאנושות בכללותה.

רמה בינונית - קלה
רמה בינונית - קלה
רמה בינונית
רמה קלה
רמה בינונית
רמה בינונית - קלה
רמה בינונית